היינו בגארדה-לנד. עלינו על מתקנים, לא על הכי מפחידים, על משהו הרפתקני באמצע. 

במספר מתקנים, הבן שלי פחד בתור. חוסר הוודאות של מה שהולך להיות במתקן הטריף אותו. כבר אמר בעצמו: אני פוחד מהעתיד. ואני מזכירה לו להיות כאן ועכשיו. והיו תורים ארוכיםםם... לפחות 40 דק׳ בכל מתקן. מתוך הפחד הוא התחיל להשתעל. לא היה לו אוויר. באמצע התור ביקש לצאת מהתור ולא לעלות על המתקן. היה מייאש מבחינתי.. כבר הגענו עד כאן ולצאת?! אבל היה לי ברור - האוטונומיה שלו, הידיעה הברורה שהוא בשליטה ובבחירה על עצמו, זה הדבר החשוב ביותר, שיתן לו את הכי הרבה ביטחון בהמשך. גם אם הפעם לא יעלה על המתקן. שוב ושוב הזכרתי לעצמי וגם לו, כמה אני אוהבת אותו. גם כשהוא פוחד וכועס וגם אחרי שהוציא אותנו מהתור ולא רוצה לעלות למתקן. לפחות 3 פעמים ב-3 מתקנים שונים, יצאנו שנינו מהתור באמצע וישבנ...

חזרנו מחופשה משפחתית של שבוע באיטליה. חברה שאלה אותי איך אני מסכמת את החופשה. חשבתי על זה כמה רגעים וסיכמתי: היה מדהים! קלטתי שכמעט ולא כעסתי/נפגעתי למעט פעם אחת בכל השבוע הזה. 

רוב הזמן התמקדתי בלהיות. כאן ועכשיו. במראות המהממים, בנופים המטריפים, במים הצלולים, בברווזים ובדגים, בשמש ובגשם, במה שהילדים אומרים ובמה שהם רוצים, במה שאני רוצה, באפשרות שלי לקבל את הרצונות שלהם או לעזור להם לקבל את שלי. בנשימה שלי, בתחושות הגוף, בחום ובקור, ברעב ובשובע. 

במידה ומה שקורה עכשיו התנגש עם הרצון שלי וראיתי שאם אנסה לשנות אגרום ליותר סבל לי ולכולם, פשוט קיבלתי, מתוך ידיעה שלכל דבר סיבה טובה ונכונה, גם אם אני לא רואה אותה באותו רגע. זה עזר לי לקבל. 

גם בפעם האחת שנוצר ויכוח וכעס, איפשרתי לרגש להיות, לכאב לגאות, לדמעות לעלות ולפגיעות להיות. גם אז ידעתי שיש...

הבוקר הזה של הצילומים הגיע מיד אחרי 6 ימי נופש שכללו בעיקר בטן-גב ואוכל... וגם קינוחים מטורפים...

קשה לתאר את התסכול שחוויתי כשניסיתי למצוא בגדים לצילומים ושום דבר לא נראה עלי כמו שנראה קודם.

ואולי תוך ימים ספורים הכל יתאזן ויחזור לקדמותו, אבל הצילומים היום ולא בעוד ימים ספורים...

וקול פנימי שמזכיר לי שהבטחתי לי לאהוב אותי בדיוק בדיוק כמו שאני, אז כמה קילוגרמים עודפים כבר גורמים לי להפר את ההבטחה?!.. איזו אכזבה!

פגשתי את כל הקולות, לכולם היה מקום בתוכי. עצרתי הכל ונתתי מקום לתסכול שהביא איתו המון כאב על המראה שלי. ולאשמה על שהתפתתי לאכול כל כך הרבה. ולאכזבה מעצמי. והקשבתי גם לקול המודע, החדש שהתפתח בי, שאומר לתת לי אהבה, ככה, כמו שאני עכשיו, בלי לשנות כלום, כי גם ככה מגיע לי. ולשלוח חמלה לתסכול ולאשמה ולאכזבה כי מותר להם גם להיות. ולראות את ה...

יש לי שיער מתולתל-גלי-בלגן. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא ממש אוהבת אותו. אף פעם לא מסתדר לי.. בתור נערה, במשך שנים, הייתי עושה תמיד פן. בוקר בוקר - עם הפן. אחרי חפיפה - עם הפן. לא יוצאת מהבית בלי להחליק קודם עם פן. וכשהולכת לבריכה או ים או מקום לח - ממש בעיה - קושרת, שמה כובע...

תמיד שמתי גם קרם/שמן שלא יתנפח. לא זזה בלי זה. ואם קשרתי את השיער, הייתי חייבת קודם לסרק ולמתוח היטב, כדי שחס וחלילה לא יצאו כמה ׳שוונצים׳/׳אנטנות׳..

מהפן נגמלתי כבר לפני די הרבה שנים, אבל תמיד הייתי שמה קרם וקושרת את השיער מתוח היטב כשהוא רטוב כדי שיתייבש חלק ולא יתנפח. ואם לא יצאתי מהבית כשהוא קשור בקוקו, אין מצב שהייתי קושרת סתם ככה בחוץ בלי למתוח מול מראה עם המברשת.

רק לאחרונה הצלחתי לשחרר. ממש לשחרר! חופפת ויוצאת! בלי פן, בלי קרם, בלי לקשור. ככה טבעי. בדיוק בדי...

Please reload

מאמרים