עמדתי על הגלשן וחתרתי.

היה לי קשה להתייצב.

איפשהו באמצע הים נשכבתי עליו.

לא היה לי כוח יותר.

אמרתי: נמאס לי כבר מהטלטלות האלו! נמאס לי להיות מטולטלת! די! אני רוצה שקט!

ואחרי כמה דקות של בהיה במים הצלולים, התיישבתי עליו בגב זקוף, לקחתי כמה נשימות עם מבט לים הקסום הזה. ו״התחברתי״. 

התשובה לא אחרה לבוא: היציבות היא בתוכך. בפנים. רק את אחראית לה. צרי את היציבות מבפנים והיא תשתקף בחייך. אל תתני לים, לגלים, לרוח לקחת לך אותה. את חזקה, את גמישה, את יציבה, את מוכשרת. את יכולה! קומי תעמדי ותחתרי.

וזה מה שעשיתי - נעמדתי וחתרתי לחוף, אפילו די בקלות!

כמובן שהיוגה היא הבסיס שבזכותו יכולתי לעשות את זה. כוח, גמישות, איזון, יציבה נכונה וחיבור פנימה.

מוזמנים לבוא לתרגל איתי בגבעתיים 

היינו בגארדה-לנד. עלינו על מתקנים, לא על הכי מפחידים, על משהו הרפתקני באמצע. 

במספר מתקנים, הבן שלי פחד בתור. חוסר הוודאות של מה שהולך להיות במתקן הטריף אותו. כבר אמר בעצמו: אני פוחד מהעתיד. ואני מזכירה לו להיות כאן ועכשיו. והיו תורים ארוכיםםם... לפחות 40 דק׳ בכל מתקן. מתוך הפחד הוא התחיל להשתעל. לא היה לו אוויר. באמצע התור ביקש לצאת מהתור ולא לעלות על המתקן. היה מייאש מבחינתי.. כבר הגענו עד כאן ולצאת?! אבל היה לי ברור - האוטונומיה שלו, הידיעה הברורה שהוא בשליטה ובבחירה על עצמו, זה הדבר החשוב ביותר, שיתן לו את הכי הרבה ביטחון בהמשך. גם אם הפעם לא יעלה על המתקן. שוב ושוב הזכרתי לעצמי וגם לו, כמה אני אוהבת אותו. גם כשהוא פוחד וכועס וגם אחרי שהוציא אותנו מהתור ולא רוצה לעלות למתקן. לפחות 3 פעמים ב-3 מתקנים שונים, יצאנו שנינו מהתור באמצע וישבנ...

חזרנו מחופשה משפחתית של שבוע באיטליה. חברה שאלה אותי איך אני מסכמת את החופשה. חשבתי על זה כמה רגעים וסיכמתי: היה מדהים! קלטתי שכמעט ולא כעסתי/נפגעתי למעט פעם אחת בכל השבוע הזה. 

רוב הזמן התמקדתי בלהיות. כאן ועכשיו. במראות המהממים, בנופים המטריפים, במים הצלולים, בברווזים ובדגים, בשמש ובגשם, במה שהילדים אומרים ובמה שהם רוצים, במה שאני רוצה, באפשרות שלי לקבל את הרצונות שלהם או לעזור להם לקבל את שלי. בנשימה שלי, בתחושות הגוף, בחום ובקור, ברעב ובשובע. 

במידה ומה שקורה עכשיו התנגש עם הרצון שלי וראיתי שאם אנסה לשנות אגרום ליותר סבל לי ולכולם, פשוט קיבלתי, מתוך ידיעה שלכל דבר סיבה טובה ונכונה, גם אם אני לא רואה אותה באותו רגע. זה עזר לי לקבל. 

גם בפעם האחת שנוצר ויכוח וכעס, איפשרתי לרגש להיות, לכאב לגאות, לדמעות לעלות ולפגיעות להיות. גם אז ידעתי שיש...

השבוע, בעודי מעבירה בשיעורי היוגה את הנושא 'עצירה ונוכחות', חוויתי אתגרים לא מעטים להקים את בני לביה"ס בבוקר. באחד הבקרים, כאשר הוא סירב לקום, אני הייתי צריכה לצאת ב 8:15 לסדנה רחוקה. בשעה 8 הייתי מאורגנת ליציאה והוא עדיין במיטה. כמה פעמים לפני כן הודעתי לו שאני יוצאת היום והוא יישאר לבד בלי מסכים כל היום. זה לא הפריע לו. כבר עשיתי את כל הפעולות שאני עושה תמיד ליציאה מהבית והוא לא זז.

היו כמה פעמים בהם עצרתי ונשמתי. היה גם את הקול שאומר לי: מה נסגר איתך עם הנשימה המטופשת הזאת?? מה זה עוזר?? הוא לא קם ואת לא מצליחה להקים אותו!

קצת אחרי שמונה כשממש עמדתי לצאת, עצרתי שוב. הרגשתי את הדופק מתחיל לעבוד שעות נוספות ואת הלחץ עולה יחד עם הפחד. מה יהיה? הוא אף פעם לא נשאר לבד כל כך הרבה שעות? איך אשאיר אותו ואסע כל כך רחוק??

נשמתי שוב.

ואז, מתוך אותה נ...

כשכועסים עלי אני פוחדת. מיד אני מתקיפה. מגנה על עצמי. זה האוטומט. באוטומט האמיתי אני לא מודעת לפחד, אני מיד מתקיפה כאילו הביטחון שלי מעולם לא היה גדול יותר.

אבל בעומק... בעומק אני אחוזת אימה! ממש! כשאני מתחברת לרגע לילדה הפנימית, היא כולה מכווצת, מבוהלת, בפחד אימים! ובגוף - הלב מכווץ וכואב, גם הגרון, השכמות, הצוואר.

מה קורה לילד כשאמא כועסת וצועקת?

הוא יודע בעמקי נשמתו שאם האדם שהוא תלוי בו לסיפוק כל צרכיו כועס עליו, הוא בסכנת מוות, כי אם לא יספק לו את צרכיו הבסיסיים כמו מזון, קורת גג, חיבוק ואהבה - הוא ימות!

אין לו שום דרך לספק אותם לעצמו.

וזה נתקע במערכת.

נתקע בתאי הגוף.

כל הפעמים שכעסו עלי וחוויתי את פחד המוות הזה.

וזה קופץ שוב ושוב בכל פעם שכועסים עלי.

ההבדל הוא שהיום, אני כן יכולה לספק לעצמי את כל צרכי ואני לא תלויה באף אחד.

ואני גם יכולה לספק...

Please reload

מאמרים