שישי אחה״צ. אני מתעוררת משנ״צ ארוך. לא מצליחה להקים את עצמי מהמיטה. חסרת אנרגיה. 

מתכתבת עם חברה. שואלת מה שלומה. היא כותבת לי: ״כואב לי מאד. אני מנסה לנשום והנשימה תקועה לי בבטן ובגב״. 

אני שואלת אותה: ״מה את מרגישה כשהנשימה תקועה?״

היא עונה:״ כאב, קושי, חנק״

אני שואלת: ״יש איזשהו רגש שעולה?״

היא עונה: ״לא יודעת״

אני: ״פחד? תסכול? אכזבה מהגוף?״

היא: ״פחד״

אני: ״ממה את פוחדת״

היא: ״אין לי כוח להכנס לשם עכשיו. מתה לחיבוק״

קמתי. התלבשתי. תהיתי עם עצמי למי הטיפול שבא לי לתת לה יעשה יותר טוב - לה או לי... נסעתי אליה. 

ראיתי אותה כואבת וחסרת אנרגיה. הנשימה מהירה ושיטחית. שמתי יד על הבטן שלה והתחלתי לנשום איתה. לאט לאט הנשימה התחילה לשקוט ולהעמיק. 

עשיתי עיסוי בשמן לכל המקומות הכואבים. 

מתחתי אותה. הושבתי אותה על כיסא והנחיתי אותה לתנועות שפותחות את החזה וא...

עמדתי על הגלשן וחתרתי.

היה לי קשה להתייצב.

איפשהו באמצע הים נשכבתי עליו.

לא היה לי כוח יותר.

אמרתי: נמאס לי כבר מהטלטלות האלו! נמאס לי להיות מטולטלת! די! אני רוצה שקט!

ואחרי כמה דקות של בהיה במים הצלולים, התיישבתי עליו בגב זקוף, לקחתי כמה נשימות עם מבט לים הקסום הזה. ו״התחברתי״. 

התשובה לא אחרה לבוא: היציבות היא בתוכך. בפנים. רק את אחראית לה. צרי את היציבות מבפנים והיא תשתקף בחייך. אל תתני לים, לגלים, לרוח לקחת לך אותה. את חזקה, את גמישה, את יציבה, את מוכשרת. את יכולה! קומי תעמדי ותחתרי.

וזה מה שעשיתי - נעמדתי וחתרתי לחוף, אפילו די בקלות!

כמובן שהיוגה היא הבסיס שבזכותו יכולתי לעשות את זה. כוח, גמישות, איזון, יציבה נכונה וחיבור פנימה.

מוזמנים לבוא לתרגל איתי בגבעתיים 

חזרנו מחופשה משפחתית של שבוע באיטליה. חברה שאלה אותי איך אני מסכמת את החופשה. חשבתי על זה כמה רגעים וסיכמתי: היה מדהים! קלטתי שכמעט ולא כעסתי/נפגעתי למעט פעם אחת בכל השבוע הזה. 

רוב הזמן התמקדתי בלהיות. כאן ועכשיו. במראות המהממים, בנופים המטריפים, במים הצלולים, בברווזים ובדגים, בשמש ובגשם, במה שהילדים אומרים ובמה שהם רוצים, במה שאני רוצה, באפשרות שלי לקבל את הרצונות שלהם או לעזור להם לקבל את שלי. בנשימה שלי, בתחושות הגוף, בחום ובקור, ברעב ובשובע. 

במידה ומה שקורה עכשיו התנגש עם הרצון שלי וראיתי שאם אנסה לשנות אגרום ליותר סבל לי ולכולם, פשוט קיבלתי, מתוך ידיעה שלכל דבר סיבה טובה ונכונה, גם אם אני לא רואה אותה באותו רגע. זה עזר לי לקבל. 

גם בפעם האחת שנוצר ויכוח וכעס, איפשרתי לרגש להיות, לכאב לגאות, לדמעות לעלות ולפגיעות להיות. גם אז ידעתי שיש...

מתבוננת במערכת היחסים שלי עם עצמי ועם העולם בסופש הזה בפסטיבל היוגה שבו ביליתי.

אני לבד, בלי האיש והילדים. הצעתי לו לבוא מתוך מחשבה שבאמת יש מצב שירצה - שני דברים חדשים - גם שהצעתי וגם שחשבתי שיש סיכוי שיבוא! מדהים!

הוא לא רצה לבוא אבל פירגן שאלך - עוד הפתעה!

ראיתי את עצמי מתלבטת אם לנסוע לשם - מיד עלה בי הקול הקורבני האוטומטי שהוא לא ירצה שאסע. ויחד איתו הקול הנוסף, קול האחריות, שאומר לי - את המחליטה היחידה על חייך. אם הוא לא ירצה שאסע ובטח שאם אני חושבת שהוא לא ירצה שאסע, כנראה שאני לא ממש רוצה לנסוע או לא מרגישה ראויה לסופש לעצמי. אם אני לא מרגישה ראויה ולא משחררת את עצמי, אין סיבה שהוא ישחרר. אז בדקתי עם עצמי האם אני ראויה? האם אני מוכנה לשחרר את הבית והילדים לסופש לעצמי? כן! ראויה ומוכנה! והוא פירגן!

היו שם הרבה מכרות וחברות מורות ליוגה....

Please reload

מאמרים