חזרנו מחופשה משפחתית של שבוע באיטליה. חברה שאלה אותי איך אני מסכמת את החופשה. חשבתי על זה כמה רגעים וסיכמתי: היה מדהים! קלטתי שכמעט ולא כעסתי/נפגעתי למעט פעם אחת בכל השבוע הזה. 

רוב הזמן התמקדתי בלהיות. כאן ועכשיו. במראות המהממים, בנופים המטריפים, במים הצלולים, בברווזים ובדגים, בשמש ובגשם, במה שהילדים אומרים ובמה שהם רוצים, במה שאני רוצה, באפשרות שלי לקבל את הרצונות שלהם או לעזור להם לקבל את שלי. בנשימה שלי, בתחושות הגוף, בחום ובקור, ברעב ובשובע. 

במידה ומה שקורה עכשיו התנגש עם הרצון שלי וראיתי שאם אנסה לשנות אגרום ליותר סבל לי ולכולם, פשוט קיבלתי, מתוך ידיעה שלכל דבר סיבה טובה ונכונה, גם אם אני לא רואה אותה באותו רגע. זה עזר לי לקבל. 

גם בפעם האחת שנוצר ויכוח וכעס, איפשרתי לרגש להיות, לכאב לגאות, לדמעות לעלות ולפגיעות להיות. גם אז ידעתי שיש...

יש לי שיער מתולתל-גלי-בלגן. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא ממש אוהבת אותו. אף פעם לא מסתדר לי.. בתור נערה, במשך שנים, הייתי עושה תמיד פן. בוקר בוקר - עם הפן. אחרי חפיפה - עם הפן. לא יוצאת מהבית בלי להחליק קודם עם פן. וכשהולכת לבריכה או ים או מקום לח - ממש בעיה - קושרת, שמה כובע...

תמיד שמתי גם קרם/שמן שלא יתנפח. לא זזה בלי זה. ואם קשרתי את השיער, הייתי חייבת קודם לסרק ולמתוח היטב, כדי שחס וחלילה לא יצאו כמה ׳שוונצים׳/׳אנטנות׳..

מהפן נגמלתי כבר לפני די הרבה שנים, אבל תמיד הייתי שמה קרם וקושרת את השיער מתוח היטב כשהוא רטוב כדי שיתייבש חלק ולא יתנפח. ואם לא יצאתי מהבית כשהוא קשור בקוקו, אין מצב שהייתי קושרת סתם ככה בחוץ בלי למתוח מול מראה עם המברשת.

רק לאחרונה הצלחתי לשחרר. ממש לשחרר! חופפת ויוצאת! בלי פן, בלי קרם, בלי לקשור. ככה טבעי. בדיוק בדי...

Please reload

מאמרים