.png)
לשבת עם עצמי בשקט, אפילו 5 דקות מספיקות, ולחשוב על מה אני יכולה להודות בחיים שלי - אולי על ילדים, אולי על זוגיות, אולי על בריאות, אולי על אוכל שיש בשפע, אולי על בית חם, לחשוב על כל הדברים הטובים שיש לי בחיים. לנסות לחייך באותו זמן, אפילו קצת, אפילו חיוך בילתי נראה שרק אני מרגישה אותו. לשים לב לתחושות בגוף, בלב, לאושר שמציף אותי. לנסות לזכור את ההרגשה הזאת. עכשיו בכל פעם שאני כועסת, עצבנית, לא רגועה - לקחת רגע אחד להזכר בהרגשה הזאת של האושר, להעלות שוב את החיוך הקטן שליווה את תחושת האושר הזאת, ולשים לב איך ברגע אחד אפשר להרגע, כי הכנסתי את ההרגשה הלא טובה לפרופורציה הנכונה - היא בדר״כ כתוצאה ממשהו אחד קטן שלא הסתדר לי באותו רגע, היא לא משהו שמשקף את החיים שלי ולכן לא כדאי לתת לה מקום כל כך גדול לקלקל... חוזרת על תהליך ההודייה כמה שיותר, ליצור את הסינפסות (קישורים) הנכונות במוח לכיוון המקום המאושר בו אני רוצה לשהות כמה שיותר ואליו אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר.
ממליצה...