עצירה ונוכחות ברגעי לחץ של בוקר

September 8, 2018

 

 

השבוע, בעודי מעבירה בשיעורי היוגה את הנושא 'עצירה ונוכחות', חוויתי אתגרים לא מעטים להקים את בני לביה"ס בבוקר. באחד הבקרים, כאשר הוא סירב לקום, אני הייתי צריכה לצאת ב 8:15 לסדנה רחוקה. בשעה 8 הייתי מאורגנת ליציאה והוא עדיין במיטה. כמה פעמים לפני כן הודעתי לו שאני יוצאת היום והוא יישאר לבד בלי מסכים כל היום. זה לא הפריע לו. כבר עשיתי את כל הפעולות שאני עושה תמיד ליציאה מהבית והוא לא זז.

היו כמה פעמים בהם עצרתי ונשמתי. היה גם את הקול שאומר לי: מה נסגר איתך עם הנשימה המטופשת הזאת?? מה זה עוזר?? הוא לא קם ואת לא מצליחה להקים אותו!

קצת אחרי שמונה כשממש עמדתי לצאת, עצרתי שוב. הרגשתי את הדופק מתחיל לעבוד שעות נוספות ואת הלחץ עולה יחד עם הפחד. מה יהיה? הוא אף פעם לא נשאר לבד כל כך הרבה שעות? איך אשאיר אותו ואסע כל כך רחוק??

נשמתי שוב.

ואז, מתוך אותה נוכחות ושקט פנימי שחי ביחד עם הפחד, הלכתי לחדר שלו שוב ואמרתי לו שהוא אף פעם לא נשאר כל כך הרבה שעות לבד בבית והפעם אני נוסעת רחוק ויקח לי לפחות שעה להגיע אם יתקשר ויצטרך אותי. האם הוא בטוח שהוא בוחר להישאר?

הוא התחיל לענות: "כן.. לא.. כן.. לא.. " אמרתי לו שהוא כנראה ממש לא בטוח ואם הוא רוצה, אחכה לו חמש דקות שיתארגן מהר ונצא ביחד.

הוא קם והתארגן!

--------------

 

שנה טובה, מתוקה ונפלאה לכולנו, 

מלאה בעצירות של נוכחות והקשבה, פנימה והחוצה, 

מלאה בבחירות מודעות, חדשות ומיטיבות לנו וליקירנו!

Please reload