למה אנחנו בוחרים להפגע ולהעלב

July 18, 2019

חברה שאלה אותי: למה לדעתך אנחנו בוחרים להפגע ולהעלב? אני רוצה להתמודד אחרת...

ותשובתי: יש כמה דרכים לפגוש את הפגיעה:

ברמת התודעה 
- ההבנה שאף אחד לא עושה לי משהו, כל אחד פועל מתוך הצרכים והכאבים שלו. 
- ההבנה שכל אחד שפוגע בי משקף לי משהו על עצמי, וקיבלתי מתנה ללמוד על עצמי עוד משהו ולצמוח מזה. וכאן המקום להודות ולקבל את ההזדמנות לצמיחה. 
- ניתוח והבנה לגבי הרגש שעלה והצורך העמוק שיושב מתחת ולא קיבל מענה.

ברמת הרגש 
כדאי לפתח הורות פנימית לילדה הנפגעת שבי. כשיש לה הורה פנימי בוגר, מכיל וראוי (כמו שסביר להניח שמעולם לא היה, לא חיצוני לפחות), היא יכולה להרגע הרבה יותר מהר וגוף הרגש נרגע.

ברמת הגוף 
אפשר לפרוק את זה בכל מיני דרכים - אם זה כעס אפשר להרביץ לכריות, לרוץ, להוציא אנרגיה מתפרצת, אפשר לבכות, או דווקא לתרגל יוגה, להשקיט, להתקרקע. תלוי מה עובד יותר, תלוי גם בפגיעה - לכל עניין, לכל אדם ולכל עוצמת פגיעה צריך לפעמים משהו אחר.
אם זה תרגול כמו יוגה, תלוי כמה את מורגלת לתרגל וכמה את יודעת לאסוף את עצמך ברמה הפיזית בזמן רגוע ללא פגיעה. יכולת האיסוף הזאת ברמה הפיזית מעידה כמובן גם על הרמה הרגשית.

ברמת האנרגיה 
אפשר לעבוד עם נשימה - להשקיט, או דווקא להעלות אנרגיה במטרה לפרוק דרך זה.
אם בוחרים להשקיט - לשים לב שלא ליצור מעקף רגשי, כלומר הדחקה של הפגיעה. לפעמים ההשקטה יכולה לעבוד, ולפעמים זה כואב מדי ויש צורך לתת לרגש להיות ולעבור כמו גל בלי להשקיט אותו.

כדי לצמוח מהפגיעה כדאי להתחיל ביצירת שקט פנימי ע״י השקטה או ע״י פריקה של הרגש שגאה. מתוך השקט שנוצר אפשר לרדת לעומק ולבדוק מה באמת היה שם, איזה צרכים שלי לא נענו, מה באמת רציתי ולא קיבלתי והאם אני יכולה לספק את הצרכים שלי בדרכים אחרות. אולי קיבלתי הזדמנות במתנה (לרוב זה כך..).

כמובן שלכל אדם עובדות דרכים אחרות לפגוש פגיעה ואין כאן נכון או לא נכון. הכל בגדר המלצה בלבד.

Please reload