ההנחיות שנותנים בטיפול במיניות בנושא גבולות הן לבדוק את ארבעת המרכזים - ראש, לב, בטן וה-׳בא לי׳ (אברי המין). מספיק שאחד מהם בספק מומלץ לוותר..

כשאני בודקת, לראש תמיד יש מה להגיד.

אבל ההפתעה הגדולה היתה כשבדקתי והראש אמר: תניחי לי, אני מרפה, אני סומך על הגוף שידע מה טוב לו. והתחושה בראש ובקרקפת היתה של הרפיה ממש. חוויה מדהימה של חופש, שקט, ביטחון, אוטונומיה שמופנמת בתוך הגוף.

(בתמונה יצירה שלי)

הזמינו אותי לפגישת מחזור של ביה״ס היסודי. שם הייתי מהילדים ה״לא מקובלים״. הייתי שקטה וביישנית, מופנמת מאד. בקושי היו לי חברות. שנים כעסתי על השנים האלה שעברתי שם, על הילדות שלמדתי איתן. אלו שנים שזכורות לי מאד לא לטובה. אבל כשהתחלתי את הדרך ההתפתחותית שלי, הבנתי שיש מצב שהילדות שם לא באמת היו ״אשמות״ במצב שלי. אני זאת שהייתי מופנמת מדי, אני זאת שבעיקר אצלי בראש הייתי ״לא מקובלת״, לא רצויה, לא אהובה. אצלי בראש הייתי לא מספיק טובה בשבילן, לא מספיק חברותית, לא מספיק אופנתית, לא מספיק מגניבה... יש מצב שאם הייתי מתנהגת יותר בפתיחות, יותר בחופש עם עצמי מולם, אולי מתקשרת את מה שהרגשתי, הייתי במצב חברתי אחר לגמרי והיו מקבלים אותי. 

אז התלבטות גדולה אם ללכת, מצד אחד אני מאד מאד שונה היום. השינוי שחל בי בשנים האחרונות הוא כמעט 180 מעלות לעומת מה שהי...

אתמול בערב החלטתי ללכת לתרגל יוגה על חוף הים. מורה שאני לא מכירה ( Edith Corran Zadikov המקסימה!) פרסמה שיעור. הבן שלי רצה להצטרף. כשהגענו הוא ישב בנחת על החול כמה מטרים ממני, אכל את הלחמנייה שהכנו ביחד, התפלש בחול, חפר, קבר את הרגליים בחול וכיסה... היה פשוט עונג לראות אותו בכזה רוגע וכיף בכל פעם שסובבתי את הראש להסתכל. מהצד השני היתה מולי שקיעה מהממת ביופיה שהיה לי קשה לנתק ממנה את העיניים. 

כשהסתיים השיעור רצנו שנינו למים לרחצה לילית. אח״כ חפרנו בבוץ שעל קו המים. 

בסוף מצאנו תוש לשטוף את הגוף. נהנינו מהמקלחת הקרירה. החלפנו לבגדים יבשים. הכל בנחת ובכיף. 

היה פשוט ערב קסום. ערב שגרם לי להזכר בשנים הראשונות עם הילד הזה. בקושי הגדול שחוויתי איתו. בחוסר האונים העצום שחוויתי מולו. ערב שהזכיר לי איזה מזל שיש לי ילד כזה, שהביא אותי להתחי...

שבת. אתגרי הוצאת הילדים מהמסך. אתגרים שנפרשים ונמרחים על פני כל השבוע, עכשיו בחופש הגדול. את הבן הצלחנו לשכנע לבוא, את הבת לא. אחרי המון המון מילים והמון עבודה להיות במקום מכיל ומקבל ומבין, אנחנו ליד האוטו, מנסים להכניס את האופניים. הבן שהשתכנע לבוא עצוב שאחותו בחרה שלא. קשה לו. והוא מתעקש על הדרך שבה האופניים יכנסו לרכב. אני עושה עוד מאמץ אחד עם האופניים, אפילו אי אפשר לומר שעשיתי תנועה לא נכונה. את כל התנועות הכי הזויות הגוף שלי רגיל לעשות כבר ביוגה. אבל השריר בצלעות מאחור נתפס.. אני מרגישה שמשהו מאד לא טוב קרה לי עכשיו. אני מנסה עוד מתיחה, אולי ישתחרר. אבל לא. מתקשה לנשום. בטח לא להמשיך לבדוק מה הוא רוצה עם האופניים ולהזיז. עזבתי הכל והלכתי לשבת במושב הקדמי. הם מדברים, מנסים לפתור את העניין. אני רוצה להתערב, לעזור, אבל מבינה שלא יכולה...

כיתה ו׳ אולי ז׳, לקחו אותנו לפארק מים. אני עולה למגלשות המפחידות, יורדת מרוגשת והולכת לעלות שוב. המורה פוגשת אותי בדרך, שואלת לשלומי ואז קוראת לי ״פוקר-פייס״. במהלך עוד שנים אח״כ קראו לי ״אדישה״.

רק לאחרונה אני מבינה את המשמעות - סוג של חסימה/נתק בגרון, שלא מאפשרת למה שקורה בעולם הרגשי שלי להראות ולהישמע בעולם. וכשלא מראים ולא משמיעים את מה שקורה בפנים החוצה, חלק גדול מהיכולת להרגיש נחסמת. 

אז חשבתי שאני מרגישה אבל לא הבנתי כמה מזה חסום.

ועוד תובנה - הפוקר פייס מעיד על פחד. פחד להראות מה אני מרגישה באמת, כי אם אראה אולי ידחו אותי, ינטשו אותי, לא יאהבו אותי. אבל כשאני עם הפוקר פייס אני כן מראה משהו החוצה. ומה שאני מראה הוא מנותק ממה שאני מרגישה. וכשאין התאמה בין הבפנים לבחוץ, יש הרבה יותר סיכוי לקבל דחיה!

אז המסקנה היא פשוט להיות אני ולבטא את...

העוצמה שבהתמסרות. התמסרות לרגע. למה שקורה עכשיו. לפעמים בלי לעשות כלום. ונהיה משהו טוב. ממש טוב. ואז יש רצון להאחז. להחזיק ממש חזק שזה לא יברח. וכשמחזיקים זה הולך. אז שוב להתמסר. כי להחזיק אי אפשר. רק לשחרר ולתת לזה להיות. בכל רגע.

יש דברים שעם כל האומץ והרצון, פשוט אי אפשר לדחוק בהם. 
אפשר רק להביע כוונה, לנוע לאט לאט בצעדים קטנים ולא לשכוח לעצור מדי פעם, להכניס קצת חמלה ולהסתכל אחורה כדי לראות שהתקדמנו

חברה שאלה אותי: למה לדעתך אנחנו בוחרים להפגע ולהעלב? אני רוצה להתמודד אחרת...

ותשובתי: יש כמה דרכים לפגוש את הפגיעה:

ברמת התודעה 
- ההבנה שאף אחד לא עושה לי משהו, כל אחד פועל מתוך הצרכים והכאבים שלו. 
- ההבנה שכל אחד שפוגע בי משקף לי משהו על עצמי, וקיבלתי מתנה ללמוד על עצמי עוד משהו ולצמוח מזה. וכאן המקום להודות ולקבל את ההזדמנות לצמיחה. 
- ניתוח והבנה לגבי הרגש שעלה והצורך העמוק שיושב מתחת ולא קיבל מענה.

ברמת הרגש 
כדאי לפתח הורות פנימית לילדה הנפגעת שבי. כשיש לה הורה פנימי בוגר, מכיל וראוי (כמו שסביר להניח שמעולם לא היה, לא חיצוני לפחות), היא יכולה להרגע הרבה יותר מהר וגוף הרגש נרגע.

ברמת הגוף 
אפשר לפרוק את זה בכל מיני דרכים - אם זה כעס אפשר להרביץ לכריות, לרוץ, להוציא אנרגיה מתפרצת, אפשר לבכות, או דווקא לתרגל יוגה, להשקיט, להתקרקע. תלוי מ...

שנתיים וחצי היתה לנו כלבה

מתוקה, מקסימה, אוהבת ואהובה

רק מה..

אני לא רציתי אחריות על כלבה

הילדה רצתה

כמובן התחייבה

וכמובן שלא עמדה בהתחייבותה. 

יכולתי להיות קורבן הנסיבות והטעות,

לצאת איתה לטייל במירמור,

אך בחרתי שלא.

במשך שנתיים וחצי ניסיתי הכל -

שיחות, טבלאות, בקשות, דרישות...

ולא רק את הילדים ניסיתי להביא ללקיחת אחריות -

גם את עצמי!

עבדתי על עצמי בנסיון לקבל את המטלה באהבה, לצאת איתה בכיף,

להנות מהטיולים,

לראות את היתרונות שיש בהם.

וראיתי - התרעננות וחימום בוקר,

איוורור בערב בחוץ, 

הסתלבטות נינוחה בגינת הכלבים,

שקיעות של אחה"צ...

ובכל זאת, התוספת הרגשית של הכלבה לחיי לא הצדיקה את ההשקעה הגדולה, ושוב ושוב חזרתי להרגיש שלא מתאים לי בשלב זה בחיי לקחת אחריות על הכלבה והגעתי למסקנה שגם ילדיי לא בשלים לכך כרגע. אז לקחתי אחריות על החיים שלי ושל המשפחה שלי ומצאתי...

להניע את הגוף

להרגיש אותו ממש

לנשום...

לשמן מפרקים

לחזק שרירים

לטפח איזון ויציבות

פיזית ונפשית

לתרגל

להתמיד

לא כי צריך

לא כי חייבים

כי זה עונג

הנאה

הבזקי חיות

שמציפים את הגוף

שמזרימים את האנרגיה

לכל הכיוונים

משחררים תקיעויות

פיזיות ונפשיות

זרמים של אושר ושמחה

של רוגע ושלווה

שחודרים לאט לאט לתוך החיים

עם תרגול והתמדה

ממלאים אותם

וצובעים אותם 

בשלל צבעים מרהיבים

צבעים של עונג ושלווה

של בריאות והנאה

צבעי החיים

קבוצות, גם למאותגרים גופנית. בגבעתיים.

מפגשים פרטיים בתאום מראש 052-7908882

אנחנו חולים, כמו הרבה היבטים אחרים של הטבע, בגלל שאנחנו לא זזים. תנועה היא לא תרופה. תנועה היא הכרחית (קייטי באומן)

Please reload

מאמרים 

Yoga isn't just a practice, it's a way of life