כנות של הלב - אמנות מערכת יחסים מטפל-מטופל

שלחתי הודעה לשאול מה קורה והוא ביקש לדבר בשיחה: אני: ״מה שלומך? נעלמת לאחרונה...״ הוא: ״אני בסדר. אני צריך לספר לך משהו... אני מאוהב בך. הייתי מגיע אליך והרגשתי ממש טוב ליומיים שלושה שאחרי ואז קשה לי עד המפגש הבא.״ אני: ״ועכשיו טוב לך שאתה לא מגיע?״ הוא: ״לא. לא טוב. חסר לי. תמכת בי מאד.״ ״את מתגעגעת אלי?״ וואו! איזו שאלה במצב הזה... זמן שעון - כמה עשיריות שניה מהזמן שהוא סיים לשאול עד הזמן שמתבקש כבר לענות. זמן יוגה - כל הזמן שבעולם. ובזמן יוגה השאלה הזאת הדהדה אצלי בפנים. האם אני מתגעגעת אליו? חיפשתי את הכנות הכי גדולה ואמיתית שלי. קודם כל לעצמי. ומתוך הכנות הזאת הגיעה התשובה: ״אני תמיד שמחה לראות אותך, ולתמוך בך באהבה. נעים לי בחברתך מאד. וכשאתה לא מגיע, אתה לא חסר לי בחיים. אני ממש בטוב.״ הקולות שרצו לי בראש כשאמרתי את המילים האלו... וואו... הקולות הילדותיים היכו בי: אל תפגעי בו, אסור לך לפגוע בו. אל תעליבי אותו. זה לא יפה. קולות שמונעים מהצורך לא להרגיש כישלון, כי כביכול אם הוא לא יחזור = נכשלתי בטיפול. ומונעים מהצורך להיות אהובה ומשמעותית. ומונעים מ״זה לא יפה!״ שמישהו תקע היטב בראשי מתישהו פעם... והקולות הגבוהים יותר, שלשמחתי היו בהירים יותר, ברורים יותר וחזקים יותר: אני רוצה שיחזור אך ורק אם הטיפול מיטיב איתו. אני אוהבת אותו אך לא מאוהבת בו. מאד רוצה לעזור לו אך לא נזקקת לו. ואני לא רוצה שיחשוב אחרת. חשוב לי שזה יהיה ברור מאד. חשוב לי שלא יחזור כי אני צריכה אותו. או כי אולי אנחנו מנהלים איזשהו רומן רגשי בינינו.

והוא החליט לחזור. כשנפגשנו אמר: בזכות מה שאמרת בשיחת הטלפון הבנתי שאני לא מאוהב בך. אף פעם לא הרגשתי כזאת אהבה ללא תנאים וקבלה ללא שיפוטיות לכל מי שאני וכל מה שאני מביא לכאן. דברים שאני פותח כאן איתך לא פתחתי עם אף אחד בעולם. את עושה לי טוב.

לפעמים זה כל כך לא טרוויאלי לחוות תחושות כאלו של אהבה, קירבה ואינטימיות גדולה, מבלי שיהיו מחוברות לקשר זוגי ולאנרגיות מיניות. זה אפילו כמעט לא אפשרי במוח שלנו. ולכן מתבלבלים... כדי ללמוד וללמד את זה מחדש - רק כנות אמיתית יכולה. כנות של הלב.