מה אם אין באמת טעויות?

אנחנו נוטים לחשוב שיש דרך "נכונה" לחיות. שיש טוב ויש רע. שיש "החלטות טובות" ו"טעות".אבל אולי... אין באמת דבר כזה טעות?

אולי החיים קורים דרכנו, ואנחנו פשוט לא תמיד יודעים מראש למה דברים מובילים.כמה פעמים בדיעבד הסתבר שמה שחשבנו שהוא כישלון היה בעצם הדלת לדבר טוב יותר?כמה פעמים אמרנו לעצמנו "הלוואי שזה לא היה קורה", ואז גילינו שדווקא זה היה הצעד הראשון בריפוי, בלמידה, בצמיחה?

וזה דורש חמלה.אל עצמנו.לזה שלא ידענו, שלא ראינו, שלא הצלחנו.זה דורש ענווה – להבין שאנחנו לא באמת יודעים.

וזה דורש גם נכונות לשדר את זה הלאה – במיוחד לילדים שלנו.

אם קראת את מייל שבועות הקודם, אולי את.ה זוכר.ת את המטופלת שסיפרה שקמה במיוחד להסיע את הבן שלה לחוג, למרות שזה היה לה ממש לא מתאים – ורגע אחרי שקמה, ראתה שהוא אפילו לא מוכן לצאת.היא התפוצצה, ואמרה לו בכעס: "אני לא אקח אותך יותר אף פעם לחוג!"ואחר כך הצטערה. ולא דיברה איתו על זה, רק על "הטעות" שעשתה כשהסכימה לקחת אותו מלכתחילה.

אבל מה שקרה שבוע אחרי היה מפתיע:היא התעכבה בעבודה, שכחה לגמרי מהחוג – והוא לא הצליח להשיג אותה. אז הוא פשוט הלך לבד.והיא קלטה פתאום – שאם לא הייתה אומרת לו את מה שאמרה שבוע קודם הוא כנראה היה מחכה לה… ומגיע באיחור שהיה מאד בעייתי. 

אז גם כאן – מה שנראה כמו "טעות", אולי בכלל היה מתנה במסווה.

אם ננשום רגע, נסתכל פנימה, ונרשה לעצמנו לשהות במקום שלא מחפש אשמה, אלא הבנה – אולי נגלה שהחיים חכמים מאיתנו.

וגם אם עשינו "טעות" – אולי זו לא טעות בכלל, אלא פשוט עוד דרך להתחבר - לעצמנו, למתנות שלנו, למתנות שאנחנו, לחסד, לחיים.