"יוגה זה לא בשבילי..."

"יוגה זה לא בשבילי, אני לא גמיש/ה",

"יוגה זה קשה",

"שמעתי שיוגה זה מרגיע אבל זה לא בשבילי, אני תזזיתי/אנרגתית מדי" - משפטים שאני שומעת כל הזמן מאנשים ששומעים שאני מורה ליוגה.

כל אחד שרוצה לתרגל ונתקל באיזשהו מעצור פנימי, צריך לשאול את עצמו, למה בעצם לתרגל יוגה -

• האם אני רוצה לתרגל כדי לבצע תנוחות בצורה מושלמת, או כדי להגדיל את טווחי התנועה בגוף שלי?

• האם אני רוצה לתרגל כדי להראות לכולם כמה אני גמיש/ה (או לא...), או כדי לשפר ולשמר את גמישות הגוף שלי?

יכולים להיות יעדים רבים לתרגול. יעדים תפקודיים כמו:

• ללבוש את המכנסיים בבוקר גם בעמידה על רגל אחת אם צריך.

• להרים את המזוודה שלי לתא העליון במטוס ולהוריד אותה מתי שאצטרך.

• להרגיש יציב/ה בכל זמן, בכל מצב ועל כל משטח עליו יוצא לי לדרוך.

• לשבת עם הילדים על הרצפה/מזרן/דשא בצורה זקופה ונינוחה כדי שאוכל להתרכז בהם ולא במה שכואב לי בישיבה הזאת.

• לשחק/להרים/לרוץ ולהשתובב עם הילדים.

כמו גם יעדים מנטליים, נפשיים ורוחניים יותר:

• למצוא השקט הפנימי שלי, את השלווה, את המקום בו המחשבות מאטות לרגע את הקצב המטורף בו הן רגילות לרוץ.

• לנשום טוב יותר ועמוק יותר.

• לשפר את יכולת הריכוז.

• לשפר את הזיכרון.

• להכין את הגוף למדיטציה.

• ועוד...

הרעיון הוא לשאול את עצמך: האם אני רוצה לתרגל יוגה כדי לשרת את היוגה או כדי שהיוגה תשרת אותי?

אם התשובה היא שהיוגה צריכה לשרת אותי, מכאן שאין צורך להגיע לאיזושהי תנוחה מושלמת בקנה מידה זה או אחר, כמו שאין צורך להיות גמיש, חזק, יציב וכד' כדי לבוא לתרגל. עצם התרגול עצמו הוא המטרה. התנועה, הנשימה, הנוכחות ברגע הזה היא המטרה. אפשר לקחת כל תנוחה למקום המתאים לי ביותר, למקום שבו היא תתן לגוף שלי את המענה למה שהוא צריך, ברגע זה. וזו המטרה.

עם המטרה הזאת ניתן יהיה להרגיש משיעור לשיעור את השיפור ביחס למצב שבו התחלתי לתרגל. כמה אני גמיש/ה יותר, כמה המפרקים שלי תנועתיים יותר, כמה השתפרו טווחי התנועה שלי, כמה היציבות שלי השתפרה, כמה היציבה שלי התאזנה, כמה אני רגוע/ה יותר, כמה השרירים שלי התחזקו וכמה הכאבים שהיו לי לפני התרגול נחלשו או נעלמו.

אם המטרה המוצגת פה מדברת אליך, תגיד/י תודה למעצורים והקולות הפנימיים ששמרו עליך עד היום מלהגיע לתרגול ואין בהם צורך יותר, ובוא/י לתרגל איתי...