תסמונת כאב - חיים עם כאב - כל רגע, כל נשימה. הוא שם. לא מרפה. לא בתנועה ולא במנוחה. לא ביום ולא בלילה. כל מגע קל מעצים את הכאב לרמות בילתי נסבלות. כל משב רוח נחווה כאש ששורפת את הגוף. כך היא הגיעה אלי, עם תסמונת הכאב הזאת שעיקרה ביד השמאלית אך כבר התפשטה לכל הצד השמאלי של הגוף. מודאגת שהמגע ברגל יהיה בילתי נסבל כמו ביד - איך תעמוד? איך תלך? מה יהיה עם גרביים? עם נעליים?... והאמון שנבנה בינינו מרגש. מעורר השתאות. אני שואלת אותה היום אם היא מוטרדת שהרגל תדרדר למצב של היד והיא עונה שלא, כי אני איתה... וואו! אנחנו עוברות תהליך מדהים, עם הכלים של היוגה, של היוגה-תרפיה, עם הקערה הטיבטית, עם מגע מרפא שיוצא מהלב שלי ומגיע ללב שלה ועם משאלת הלב שלי שמגיע לה להרפא. מגיע לה להפסיק לכאוב. היא לומדת לחוות הרפיה, רגיעה. המערכת הפרה-סימפטתית שלה לומדת לתפקד מחדש אחרי שנים של חוסר תפקוד, של עוררות תמידית של הגוף, בעקבות חווית כאב מתמשכת ורציפה במשך שנים. והיום, היא עוצרת אותי באמצע הטיפול ואומרת בדמעות שהרגל השמאלית לא כואבת! נעים לה. היא לא זוכרת מתי הרגישה אותה ככה שנעים. לא חוותה את זה שנים! וואו!!! היא עברה אצל סוללות שלמות של רופאים ומומחי שיקום מכל התחומים בבתי חולים ומחוצה להם! סוללות של מומחים שבמקרה הטוב לא הזיקו ובמקרה הרע גרמו לעוד הרבה מאד כאב (כאילו מה שיש לא מספיק) והחמירו את המחלה. ופתאום היום, בתהליך ללא כאב, התוצאה היתה שהרגל לא כואבת! הרגל, שהיא מנסה להתעלות על הכאב ולהכניס אותה מתחת לשמיכה בלילה, אך מתעוררת כל פעם להבנה שהרגל ברחה מתוך שינה אל מחוץ למיטה... הרגל הזאת לא כואבת! יצאה מכאן לביתה בהליכה איטית, מנסה לנצור ולחגוג כל צעד במצב המדהים הזה שבו נעים לרגל השמאלית. וגם אם זה ימשך זמן קצר בלבד, המוח כבר חש את התחושה הזאת, קיבל הוכחה שזה אפשרי, התחילו להבנות הסינפסות במוח! כמה חשוב! כמה מכונן! ואם יחזור הכאב נהיה שם עם זיכרונות של השקט בתוך הגוף נפש, עם מפתחות של דרך, עם סקרנות ועם תקווה
top of page
bottom of page