.png)
הערב ביקשתי מהילדים להכנס למקלחת ו... הפתעה! הם לא נכנסו...
אז ישבתי שתי דקות עם כל אחד מהם לשיחה מקרבת לשמוע את הצרכים ומסתבר שלשניהם הצורך בעצמאות ובבחירה.
כשסיימנו הלכתי רגע הצידה, נשמתי וחשבתי - איך אני בוחרת להגיב עכשיו. סיפרתי להם על חוק הקארמה - לכל פעולה יש תוצאה והוספתי שהתוצאה של ההתנהגות שלהם כרגע היא שאני נעלבת כי ביקשתי המון פעמים והם לא עושים.
ואז שוב עצרתי לנשום ושיחקתי עם כמה מגנטים שהיו לידי. הייתי מאד יצירתית... (בתמונה).
קוראים לזה ריפוי בעיסוק נדמה לי, כי אין ספק שזה הביא לי ריפוי באותו רגע ואיפשר לי עוד דקה או שתיים של נשימה ושוב מחשבה אם יש עוד משהו שכדאי לעשות או להגיד שיתמוך במטרה.
מסתבר שלא היה צורך, עד שסיימתי להרכיב את המגנטים הם קמו ונכנסו למקלחת!
ואני... אני כל כך גאה בעצמי! פחות על היצירה והרבה יותר על שהצלחתי לבחור להיות אני ולהגיב מתוך מי שאני ולא מתוך האמיגדלה שקפצה שם וסיפרה לי שלא רואים אותי וזה מאד מעליב ומסוכן...