אתמול בבוקר הבת שלי קמה עם כאב בטן. בוכה. לא יכולה לקום. לא יכולה ללכת לבי״ס. תהיתי ביני לביני אם זה אמיתי או משחק אבל מכיוון שאמרה שלא יכולה לקום, לא היה לי הרבה מה להגיד... אז נתתי לה תשומת לב ועזרתי לה לקום איכשהו והכנתי לה צלחת פירות חתוכים עסיסית. עם הזמן והאוכל פתאום התחילה לחייך ומצאתי עצמי מקפיצה אותה לבי״ס כבר לשעה השניה! הזוי מה שקצת תשומת לב יכולה לעשות, או לחילופין מה שחוסר בתשומת לב גורם... היום כשהגיעה מבי״ס קיבלתי ממנה מכתב שהשאיר אותי עם דמעות בעיניים:
אגב, היא באמת ויתרה היום על טלויזיה כדי להיות איתי ☺️