מתבוננת בי...


מתבוננת במערכת היחסים שלי עם עצמי ועם העולם בסופש הזה בפסטיבל היוגה שבו ביליתי.

אני לבד, בלי האיש והילדים. הצעתי לו לבוא מתוך מחשבה שבאמת יש מצב שירצה - שני דברים חדשים - גם שהצעתי וגם שחשבתי שיש סיכוי שיבוא! מדהים!

הוא לא רצה לבוא אבל פירגן שאלך - עוד הפתעה!

ראיתי את עצמי מתלבטת אם לנסוע לשם - מיד עלה בי הקול הקורבני האוטומטי שהוא לא ירצה שאסע. ויחד איתו הקול הנוסף, קול האחריות, שאומר לי - את המחליטה היחידה על חייך. אם הוא לא ירצה שאסע ובטח שאם אני חושבת שהוא לא ירצה שאסע, כנראה שאני לא ממש רוצה לנסוע או לא מרגישה ראויה לסופש לעצמי. אם אני לא מרגישה ראויה ולא משחררת את עצמי, אין סיבה שהוא ישחרר. אז בדקתי עם עצמי האם אני ראויה? האם אני מוכנה לשחרר את הבית והילדים לסופש לעצמי? כן! ראויה ומוכנה! והוא פירגן!

היו שם הרבה מכרות וחברות מורות ליוגה. מצאתי עצמי שוב ושוב שמחה להפגש, ניגשת להגיד שלום, לחבק, לפטפט. ויחד עם זה בסנטר הפנימי שלי, נכנסת להרצאות/התרגולים/הסדנאות שמתאימים לי. לא נגררת אחרי אף אחת. גם אם נכנסת לבד. יש לי שקט פנימי. יש לי חופש פנימי.

פעם במקום כזה הייתי נצמדת לחברה אחת שהגעתי איתה ומשתדלת לא להפרד.. בטח לא מעלה על דעתי לנסוע לבד.

יש לי את החופש לבחור באיזו תנוחה אני מקשיבה, אם נכון לי לשבת או לשכב או לעשות איזו מתיחה שנעימה לי עכשיו ואולי הכי נכון לי לאפשר לעצמי להרדם לכמה דקות. פעם הייתי מתנהגת יפה בהרצאות ומקשיבה רק בישיבה, גם אם לא כל כך נוח לי, שלא אעליב את המרצה..

החברה שהגעתי איתה- החליטה לבוא רק ברגע האחרון. מבחינתי יכולתי לנסוע לבד - גם מדהים.

למדתי איתה כמה חודשים בקורס, לפני כשלוש שנים. מאז כמעט שלא היה בינינו קשר. אמרה שהיא פגשה היום מלי אחרת לגמרי ממה שהכירה אז..

מצאתי את עצמי גם בתוך סדנת טנטרה, מיד מתחילה לרקוד לפי רחשי וצרכי הגוף שלי וגם עוצרת לפי ההנחייה לפגוש עיניים, ליצור קשרי עיניים עמוקים ללא מילים וגם ללא מבוכה. פוגשת אח״כ את האנשים האלו במקומות אחרים בפסטיבל, אומרים שלום עם חיוך, כאילו כבר מכירים מלא.. קסם..

ויחד עם כל ההפתעות האלו מעצמי, ראיתי את המורה שלי מנחה פנל וחשבתי איך היא יודעת לאפשר למשתתפות לדבר רק כמה שמתאים לה, לעמוד בזמנים, לתת מקום לשיתופים מהקהל, לעצור מתי שהיא רוצה שיעצרו. איזה יכולות מדהימות! גם אני רוצה כאלו, ולא אוהבת שאין לי את זה. אומרים שאם אני מקנאה או מעריצה תכונה של מישהו אחר, היא קיימת בתוכי. אז הלוואי שאצליח למצוא אותה בתוכי ולממש אותה.

מצאתי את עצמי הרבה בהקשבה למה שקורה לי בפנים, לרגשות, לתחושות הגוף. מסתכלת על המנחות והמדריכות וחושבת לעצמי איך אני אהיה בסדנה החדשה שאני הולכת להרים. מצאתי את עצמי נלחצת מהעניין, הגוף דיבר את הלחץ. בדופק.. בגרון.. ובאחת המדיטציות עלתה תובנה - אני בסדר בדיוק כמו שאני עכשיו. הזמנתי את עצמי לקבל את עצמי, את הגרון שלי וכושר הביטוי שלי, כמו שאני עכשיו, כי כמו שאני עכשיו זה הכי טוב שאני יכולה עכשיו. אני עדיין עובדת על זה...😉 ויחד עם זה, הרעיון הרגיע אותי.

הקדשתי תשומת לב גם להקשבה לתחושות הרעב והשובע. בודקת אם הרעב הוא אמיתי או נסיון למסך על צורך ריגשי שלא מקבל מענה עכשיו. מבררת מה נכון לי לאכול עכשיו. מדהים איך הגוף מדבר אם אני רק עוצרת להקשיב ומפסיקה לחשוב מתוך תבניות של בריא/לא בריא, מותר/אסור, בסדר/לא בסדר לאכול. פשוט לשחרר הכל, מותר הכל ומדהים איך שהוא יודע לבחור בדיוק את מה שנכון לו להכניס פנימה ברגע זה...

אז היה ממש מעניין, גם מה שקרה שם בחוץ ובמיוחד כל מה שקרה בתוכי. והיה גם נורא חם... כיף להיות בבית, במיטה ובמקלחת שלי