.png)
הבוקר התחברתי שוב לשיעור של אוהד. שיעור כוח. קמתי זמן קצר יחסית לפני השיעור והרגשתי שממש קשה לי. לא כי קשה בשרירים, אלא משהו לא עובד לי בגוף. כמו התנגדות כזאת לחלק מהתנועות. הבנתי שחלק מהעניין זה שחסר לי חימום, של המפרקים בעיקר. היה לי רגע של כעס שהוא לא עשה חימום. מצד שני נכנסתי באיחור קטן לשיעור ואולי היה משהו לפני. היה לי רצון פשוט להתנתק ולוותר על השיעור הזה.
נסיונות נוספים שעשיתי לא עזרו. בחרתי שלא ״להכנס בעצמי״ ולעשות בכוח. מצד שני גם לא לוותר. הלכתי רגע לשתות. לא עזר. הלכתי לאכול בננה. אולי עזר מעט.
אוהד שאל אותי מה קורה ואמרתי שיש התנגדות בגוף. הוא המליץ לי להוריד הילוך ולא לעזוב.
החלטתי להקשיב.
ככל שהגוף התחמם, גם בתוספת הנוזלים והבננה ושיתוף המצב עם אוהד, זרם לי השיעור יותר ויותר. סיימתי אותו ממש במקסימום כוח שלי. נדהמתי לראות את זה.
ואני מסתכלת על מה שהיה, במבט רחב יותר, של החיים - משהו לא מסתדר לי, עולה התנגדות, בגוף/בנפש. מה אני עושה עם זה? אפשר לוותר וללכת. אפשר להכנס בעצמי ולהלחם. ואפשר גם לעצור רגע ולהקשיב. מה הגוף-נפש מנסה להגיד לי עכשיו? מה הצורך שלי? איך אני עונה על הצרכים שלי? כמה אני יכולה לפתוח ולשתף על מנת להקל על עצמי? והאם אני יכולה למצוא את המקום הטוב באמצע שהוא לא לוותר לגמרי וגם לא מלחמה?