.png)
מדהים איך שזה קורה בסוף! אחרי חודשים, אולי שנים כבר אפשר להגיד, של תהליכים! הבוקר הערתי את הילד וגליתי אזור שלם של קיר מלוכלך מעל המיטה שלו. מסתבר שהוא מרח לפני השינה שפתון נגד יובש ופשוט נישק את הקיר כדי ׳לקשט׳ אותו (בתמונה). אולי הקיר נראה לו קצת משעמם?...
מסוג הדברים שמהווים חתיכת טריגר בשבילי! כמה מעצבן! איך הוא עדיין לא יודע שלא ׳מקשטים׳ קירות?!? ואז.. בדיוק בשניה שהטריגר נלחץ והאש היתה אמורה להתחיל לעלות, צץ לו קול קטן בפנים שאמר לי: הוא לא עשה את זה כדי לעצבן אותך. הוא עשה את זה מתוך איזשהו צורך עמוק שלו שצריך לדבר עליו, לברר אותו ולטפל בו. וזה לא הזמן הנכון בשעות הלחוצות של הבוקר, אז מספיק להגיד שזה לא בסדר ולעבור הלאה.״ וכך היה! במקום להתעצבן ולצעוק ולהכניס אותו למקומות שקשה לו אח״כ לצאת מהם ואיתם יגיע גם האיחור לבי״ס ועוד כמה תסכולי בוקר לשנינו, פשוט אמרתי שאני כועסת וזה לא בסדר אבל עכשיו מתארגנים. והבוקר עבר רגוע ונעים... בזכות הקול הקטן הזה... שכמה אנרגיה אני משקיעה כדי לטפח אותו שיגדל! רק שיגדל! שיאפשר לי לבחור מי מנהל עכשיו את הסיטואציה - אני? או הכעס שלי שמוריד לי 13 נקודות מה-IQ (כבר נחקר העניין הזה...) וגורם לי להגיב כמו טיפשה?! אז היום היתה אחת הסיטואציות בהן הצלחתי לבחור! ואני ממש גאה בעצמי! חגיגה!!!