.png)
הקול הפנימי שאומר לך שאשמתך(ומאיפה הוא בא)
אי פעם תפסתם את עצמכם מגיבים בלחץ עצום לטעות קטנה, כשכל החלקים הבוגרים בכם יודעים שהכל פתיר?
לפעמים, הסיפור הנגלה – כמו להזמין רכב ידני במקום אוטומטי – הוא רק התפאורה.
הדבר האמיתי שקורה שם עמוק בפנים, שייך בכלל לזמן אחר.
זה קרה ממש רגע לפני העלייה למטוס. הייתי צריכה להזמין רכב שכור לנחיתה, ואיכשהו, בתוך כל החיפזון, עשיתי טעות: הזמנתי רכב ידני במקום אוטומטי. קלטתי את זה שניות אחר כך. הבעיה? דרך האתר כבר אי אפשר היה לשנות כי ההזמנה הייתה לעוד כמה שעות, וזמן להתקשר כבר לא היה – הייתי חייבת לעלות למטוס.
מצאתי את עצמי יושבת ומרגישה גל של סטרס מציף את הגוף.
הראש הבוגר, הראציונלי, ידע בדיוק מה לומר: "זה שטויות, נגיע לדלפק, נשנה את זה, מקסימום זה יעלה עוד כמה אירו. הכל פתיר".
אבל הגוף? הגוף לא נרגע כל כך מהר. ברקע כבר התחילו לפעול הקולות המוכרים: "איך עשית את הטעות הזאת? איזה חוסר אחריות, את לא בסדר".
באותו רגע בחרתי להעביר את תשומת הלב פנימה. הבנתי שהסיפור על הרכב הידני הוא רק טריגר. הסיפור האמיתי הוא לא הזמנת הרכב, אלא החלק בתוכי שמרגיש "לא בסדר", והחלק השני ששופט אותו על כך.
זאת לא דרמה של מבוגרים בשדה התעופה. זאת חוויה שנצרבה אי שם בילדות.
אז במקום להילחם בתחושה או לנסות לשכנע את עצמי שהכל שטויות, עצרתי. נתתי לחלק הזה מקום.
פניתי לילדה הקטנה שבי, אמרתי לה שאני רואה אותה. שמותר לה לעשות טעויות. שבעצם אין באמת "טעויות", כי כל מה שקורה מדויק, והיא תמיד בסדר ועושה את הכי טוב שלה.
חיבקתי אותה פנימית. אמרתי לה כמה אני אוהבת אותה, ושאני איתה תמיד – לא משנה מה היא תעשה, מה יצליח ומה יתפש כ"טעות". אני כאן כדי לשמור עליה.
ברגע שהסכמתי להרגיש, רטט פיזי התחיל לעלות בגוף. כעבור כמה דקות felt shift – משהו נפרק, זז והשתחרר. השקט חזר, הרגשת הרווחה חזרה, והילדה הקטנה שבתוכי חזרה להיות רגועה ובטוחה.
מחשבה לקחת לדרך
בפעם הבאה שאתם תופסים את עצמכם מגיבים בעוצמה ל"טעות" קטנה – נסו להקשיב לגוף. יכול להיות שזה לא הסיפור של היום שמלחיץ אתכם, אלא חלק קטן בפנים שפשוט זקוק למילים החמות שלכם, להסכמה להיות לא מושלמים, ולחיבוק.
מאחלת לכם ימים של חמלה עצמית והקשבה פנימית,
מלכה
תגובות