לראות בלי למחוק – סיכום מסע המבט (פוסט 7 והמסכם בסדרה: מבטים, משיכה ומה שביניהם)

אחרי שישה פוסטים, שיחות, תגובות ומסע פנימי – אני שואלת את עצמי:

איך אני רוצה להביט בעולם הזה?

איך אני רוצה שיביטו בי?

אני לא רוצה להסתתר.

ולא רוצה לצרוח "תראו אותי!"

אני רוצה שיראו אותי באמת – כאדם שלם.

ואני רוצה ללמוד לראות אחרים ככה גם.

לא רק כגוף, לא רק כפנטזיה, לא כמשהו לקחת ממנו משהו.

אלא כנשמה. כנוכחות. כשלם שמולי – עם יופי, עם כאב, עם סיפור.

אני מרשה לעצמי להרגיש משיכה.

אני מרשה לעצמי להביט.

אבל אני מבקשת מהלב שלי להיות שם יחד עם העיניים.

לא לצרוך, אלא לפגוש.

לא לשפוט, אלא להתפעל.

שישה פוסטים, הרבה מחשבות, התבוננות, שיח פנימי.

למדתי להבדיל בין מבט שמחבר למבט שמוחק, בין מבט שמכבד לבין מבט שצורך.

הבנתי שהמפתח הוא כוונה:

איך אני מביטה?

מה המבט שלי עושה לאנשים שמולי?

גם כשמדובר במבט על איברי מין – הקושי, העומק, הרגישות – מלמדים אותי על החשיבות של מבט שמכבד את השלמות שלנו, גוף ונשמה.

אני רוצה להמשיך ללכת בדרך שבה אני רואה ומורשת לראות –

לא להפוך אנשים לחפצים, לא למחוק אף אחד, אלא לפגוש באמת.

עם כל המשיכה, הסקרנות, הרכות והכבוד.

תודה שהלכתם איתי. תודה שהקשבתם, כתבתם ושתפתם.

ואם משהו בתוככם התעורר ורוצה לדבר – אני כאן