.png)
כמה חשוב לשאול אדם לפני שנוגעים בו! גם אם מדובר במגע מינימלי ובטח אם מדובר במגע אינטימי ממש.
השאלה מאפשרת לצד השני הרגשת אוטונומיה על עצמו, הרגשה שרואים אותו באמת, תחושת ביטחון. וגם נותנת לצד השני הזדמנות לשאול את עצמו את השאלה הזאת. וכששואלים - מקבלים תשובה.
אני מצאתי את עצמי בסיטואציה לדוגמא, שלא שמתי לב שאני קצת מכווצת, אבל ברגע שהגיעה השאלה וגרמה לי לשאול את עצמי ולהיות מודעת לכיווץ, יכולתי גם להרפות ולהנות ממש מהמגע.
חברה שיתפה אותי שחבר אהוב ממקום עבודתה שם לב למצוקה של הצוואר והכתף שלה שהיו תפוסים, דיברו על כך שתווך התנועה אצלה קצר בגלל הכאבים. החבר, שבעברו מגיע ממקום של הגוף והמגע הרשה לעצמו תוך כדי השיחה להניח את שתיי כפות ידיו על שתי כתפיה כשהוא עומד מולה. המנח יצר אצלה ארוע אנטימי, פולשני ומכווץ.
חבר אהוב??? אבל הגוף אמר אחרת.
רצה היקום ושלח אליה "תיקון" ולאחר כשעה בערך הגיע חבר אחר מהעבודה ובלי קשר לחוויה שעברה שיתף אותה בחווית העיסוי המדויקת שחווה באותו הבוקר ובכדי להמחיש את המקום הרגיש בגב שלו, ביקש להניח את ידו עליה... לרגע היא נאלמה דום!!!! אבל השאלה גרמה לה לעצור לנשום ולשאול את הגוף האם הוא מוכן למגע. עצם ההתייחסות לגוף וההשהייה לכמה רגעים שחררה אצלה את הכיווץ.
בקיצור, תשאלו! בלי להתבייש! זה לא מובן מאליו שאפשר לגעת. אצל אנשים עם סימפטומים מסויימים של פוסט טראומה זה יכול לעורר הצפה, וגם בלי טראומה, הרבה יותר נעים כששואלים, אפילו אם ברור שהתשובה תהיה חיובית.
ואם במקרה מישהו נגע בכם והוצפתם - יש דרכים לצאת מזה בצורה מהירה ומיטיבה - באמצעות הפעלה מיטיבה של עצב הוואגוס.