אהבה עצמית וצילומים

הבוקר הזה של הצילומים הגיע מיד אחרי 6 ימי נופש שכללו בעיקר בטן-גב ואוכל... וגם קינוחים מטורפים...

קשה לתאר את התסכול שחוויתי כשניסיתי למצוא בגדים לצילומים ושום דבר לא נראה עלי כמו שנראה קודם.

ואולי תוך ימים ספורים הכל יתאזן ויחזור לקדמותו, אבל הצילומים היום ולא בעוד ימים ספורים...

וקול פנימי שמזכיר לי שהבטחתי לי לאהוב אותי בדיוק בדיוק כמו שאני, אז כמה קילוגרמים עודפים כבר גורמים לי להפר את ההבטחה?!.. איזו אכזבה!

פגשתי את כל הקולות, לכולם היה מקום בתוכי. עצרתי הכל ונתתי מקום לתסכול שהביא איתו המון כאב על המראה שלי. ולאשמה על שהתפתתי לאכול כל כך הרבה. ולאכזבה מעצמי. והקשבתי גם לקול המודע, החדש שהתפתח בי, שאומר לתת לי אהבה, ככה, כמו שאני עכשיו, בלי לשנות כלום, כי גם ככה מגיע לי. ולשלוח חמלה לתסכול ולאשמה ולאכזבה כי מותר להם גם להיות. ולראות את הנפרדות שלי מהם - הם חלק ממני ולא כולי.

ובסוף בחרתי. בחרתי להיות ברגע הזה. כמו שזה עכשיו. בלי טוב או לא טוב. בלי יפה או לא יפה. בלי בסדר או לא בסדר. אכלתי מה וכמה שאכלתי, אני שוקלת כמו שאני שוקלת ונראית בדיוק כמו שאני נראית עכשיו והכל בסדר בעצם. זו אני, כאן ועכשיו. ככה בדיוק. עוד רגע ואשתנה שוב ואהיה שוב כאן ועכשיו, ככה בדיוק. והכל בסדר...

ואני מלאת שמחה על הבחירה שלי!

תודה ל Amit Cohen המקסימה והמוכשרת, שקיבלה אותי ככה בדיוק כמו שאני, והצליחה להוציא מזה את הטוב ביותר.