.png)
מכירים את התחושה הזאת שהגיע אליכם משהו שנאמר מאחורי גבכם? משהו ממש לא נעים. אבל ממש. ברמה של הכפשה פושעת לשם המקצועי שלכם. וללא שום הצדקה. בלי ביסוס בכלל. שקר גמור!
אז הייתי שם לפני כמה ימים. חוויתי את הסכין הזאת בגב. שלא יכלה היתה להאמר בפני מאחר והיתה שיקרתי לחלוטין. וזה כאב. נפגעתי מאד. במיוחד שאמרה את זה חברה טובה. או לפחות חשבתי שהיא כזאת.
הסתובבתי עם זה יומיים. כל פעם שהיא עלתה במחשבותי, עלה הכעס. ועוד כמה קללות עסיסיות, שכבר שנים לא עלו בי.
בבוקר השלישי התעוררתי ונשמתי (בוקר קורונה - יש זמן..) והיא עלתה שוב, יחד עם הכעס והקללות, והחלטתי לאפשר להכל לצאת. מאחר ואני כמעט אף פעם לא לבד בבית עכשיו וטיפה בעייתי להתחיל להרביץ לכריות ולצעוק את הכל לחלל החופשי, עשיתי זאת בדמיון. אבל ממש התמסרתי. שהיתי בזה. ראיתי את עצמי מרביצה לכרית. שמעתי את עצמי מקללת וצועקת. מאפשרת לכל הכעס לצאת ולהשתחרר.
ואז התחלתי לדבר עם הנשמה הגבוהה שלי. והזמנתי גם את הנשמה הגבוהה שלה לשיחה. היתה שיחה ארוכה ומשמעותית. הדברים התבהרו לי מאד. הקנאה שלה בי ובהצלחה שלי, היתה ברורה לחלוטין. הצעד הבא היה ברור לחלוטין. ויכולתי לסלוח לה ממקום שלם וטוב.
ואולי יכולתי להבין בראש את הקנאה גם לפני הוצאת הכעס אבל זה כמו לא הופנם. היתה הרבה אי בהירות. וזה לא באמת הרגיע אותי. המשכתי לכעוס. ולא יכולתי באמת לסלוח.
אחרי התהליך הזה שעשיתי עם עצמי באותו בוקר נרגעתי לחלוטין. אפילו יצא שראיתי איזשהו פוסט שכתבה שמאד מצא חן בעיני ויכולתי לפרגן עליו מכל הלב!
היה ברור לי לפני וברור לי גם אחרי, שעדיף לי לא להיות איתה בקשר כרגע. אבל עכשיו הניתוק יהיה ממקום שקט, רגוע, שלם וללא כעס. ניתוק פשוט, כמו שקורה עם הרבה אנשים בחיים שלאט לאט נעלמים.
והחלק הכי חשוב הוא ההרגשה הפנימית שלי. אני כבר לא כועסת. גם לא כשהיא עולה לי במחשבה. בכל פעם שהיא עולה אני שולחת לה אור ואהבה ומשחררת אותה ממני ממקום אוהב.
אני גאה בעצמי על יכולת הריפוי שהצלחתי לפתח בי. כמה זבל של כעס וכאב זה מאפשר לשחרר מתאי הגוף. כמה נקיון ונעימות זה מאפשר. וממלא את הלב באהבה ובשקטטטט...