מיניות מקודשת דרך טנטרה טיפולית: לא איך לגעת, אלא איך להרגיש

מיניות מקודשת היא לא משהו שצריך להפעיל.

היא לא דורשת מאמץ, לא טכניקה, לא תנוחה מיוחדת או ביצוע מושלם.

זו אנרגיה אלוהית. חיה. נושמת. אינסופית.

כזו שיודעת לנוע לבד.

אפשר להניע אותה לבד, ואפשר בזוג. לפעמים גם בקבוצה.

אבל היא לא תלויה באף אחד. רק בהסכמה פנימית להרגיש.

אם נסתכל על הגוף כמו על מכונה –

אז רוב המכונות משתפשפות, מתבלות, צריכות תחזוקה, חלקי חילוף…

אבל כשאנחנו מתחברים למיניות מקודשת –

הגוף כבר לא מתבלה – הוא מתרפא.

האנרגיה לא נשחקת – היא מתרחבת.

העונג לא נגמר – הוא מתעמק.

כי כשנותנים לאנרגיה לנוע בטבעיות,

בלי להילחם בה, בלי לנסות לשלוט בה, ובלי להפריע לה –

היא מתעוררת מעצמה, מתמלאת מעצמה, ומרפאה מעצמה.

היא פשוט… זזה. כמו נשימה. כמו תפילה.

כמו אהבה שלא נגמרת.

אבל כדי להגיע למקום הזה –

צריך להסכים לעשות משהו אחר לגמרי ממה שרובנו רגילים אליו.

רוב האנשים היום מכורים לגירויים חיצוניים.

מהירים. שטחיים. שמגיעים ממסכים.

המוח לומד לצרוך כמויות של גירוי רגעי –

עוד סרטון. עוד קליק. עוד “שיהיה מעניין”.

אבל המיניות שאני מדברת עליה לא מתעוררת מרעש.

היא לא מגיבה לפקודות.

היא לא נלחצת מהשעון.

היא מתעוררת מתוך שקט. מתוך נוכחות. מתוך הסכמה.

וזה מרחב שבו אנחנו לא שולטים – אלא מאפשרים.

לא “לוקחים” חוויה – אלא פוגשים אותה.

לא מנסים “להחזיק” את הרגע – אלא נמסים לתוכו.

העונג הזה – העמוק, המרפא, המרחיב –

לא מתאפשר דרך שליטה.

הוא נולד דווקא כשאנחנו מפסיקים לנסות לשלוט.

כשלרגע אחד אנחנו לא מנסים “להדליק”, “לתפוס”, “לקחת”.

אלא פשוט מאפשרים.

זה מרחב של התמסרות.

של הקשבה.

של רכות.

וזה גם מה שהופך אותו לעוצמתי כל כך.

ולכן כששואלים אותי: “אז מה בדיוק קורה במפגשים איתך?”

אני לא תמיד יכולה לתת תשובה אחת.

לא כי אין לי כיוון – אלא כי יש לי מרחב עשיר של כלים, ויכולת עמוקה להקשיב למה שנכון עכשיו.

אני לא מגיעה עם תסריט – אני מגיעה עם נוכחות.

ועם סל כלים רחב שמאפשר לי לנוע עם מי שמולי בדיוק לפי הצורך הפנימי של הרגע.

אני עובדת עם נשימה מודעת ומעגלית (ריברסינג), עם תנועה מעולם היוגה ועם תרגול עמוק מתוך טיפול תנועתי ורגשי.

אני מביאה איתי כלים מעולם היוגה תרפיה, הנחיה בטנטרה טיפולית, עבודה עם עצב הוואגוס, מדיטציות – שקטות ודינאמיות, וניסיון בליווי עם כלים מעולם ה־PTSD ו־CPTSD.

אני מאסטרית בריברסינג, ובוגרת הכשרות רבות בטיפול גוף־נפש ומיניות מודעת.

ולמרות כל זה – אני לא צריכה לדעת מראש מה יקרה במפגש.

כי מה שקורה – קורה מתוך נוכחות. מתוך הקשבה. מתוך אמת.

לפעמים יש מגע, לפעמים תנועה, לפעמים רק נשימה או שיחה.

אני לא עושה שום דבר כי “כך מצפים” או “כך ביקשו”.

אני עושה רק אם זה מרגיש לי נכון באותו רגע ממש.

ולא רגע אחד לפני.

וממש לא – אם לא מרגיש.