.png)
מגיע בבוקר, זו שעה שאוהב, יותר צלולה בראש, אני רוצה לשתף על משהו שהכאיב לי בעת האחרונה. חולץ נעלים. זה כבר הרגל שמרגיש בכל פעם כמו לחזור לבית מוכר. מקבל אותי חיוך נעים.
חיבוק, נזכר בהסברים על אופן הריפוי שבו יש שילוב בין רוח, מגע ובריאה. מנסה לסנכרן נשימות, זה מתבדר. מקשיב לגוף, מתחיל לרטוט, זה דבר מופלא, הגם שעוד בחיתוליו רטט הפך מימד חדש במניפת התחושות שלי. רטט זה דבר יוצא דופן כיוון שהוא לא רצוני ומבטא דיאלוג בין גוף לנפש שאתה לא שחקן פעיל בו. מרגיש שהסנכרון אינו מלא. מתבונן ורואה מבט שיש בו עייפות. אולי חוסר שעות שינה, אולי דאגה ממשהו. בחרתי לא לפתוח זאת. למה? צריך לכבד את מרחבו של האחר. אני הזמנתי את מלי לתוכי והיא מסתובבת שם עם ארגז כלים ומטפלת בכל מיני חלקים שיש בהם קלקול. זה הסטינג. בארגז הכלים יש מילים, נשימות משותפות, מגע מכוון ומקל קסמים של הקשבה. סיפרתי על מישהי שהכאיבה לי, ושניהלתי את הסיטואציה באופן שלא נכון לי והיה בזה כאב גדול, ואח״כ דיברנו על הורי ועל יחסי איתם. על הילדות, על דברים שהתביישתי בהם. ולבסוף ההשלמה איתם בקצה הדרך. זה מדהים שזה מלווה בכל גיל. היתה שם הקשבה, הכוונה ורצון להבין, לתמוך לכוון. ברקע העייפות / נצנוצי מוסחות אבל נוכחות מאוד חזקה בתוך הסיטואציה. חשבתי לעצמי שגם מטפל/ת מסור כל כך כמו מלי שאין כמותה בנתינה וכל כולה בתוך הריפוי שלי יש לה גם רגעים בהם מישהו צריך להכיל את הדברים שנוגעים בה מבפנים. שמחה (קל לשתף), פחד, דאגה, כעס ואחרים. זכות גדולה למי שזה שמור לו.
הרגשתי שמבקש להעביר לה משוב על כל הנגיעות שלה בי, הלימוד, ההקשבה, התהליך המופלא של ללמוד להתרפא מבפנים. זו נראתה עת טובה כשעל פניה נסוך (וגם אם זה רק בדמיון שלי) רגע של מוטרדות. היה לי צורך להחמיא על המקצועיות, הנתינה, הגישה המכילה, כישרון מיוחד במינו. אני לא יודע אם זה חלק מהסטינג אבל בזמן ועכשיו זה פשוט יצא ממני. הכי מגיע לה בעולם שיגידו לה את זה ואני שעושה פה שינוי עמוק ראוי שאגיד - תודה עליך (ביטוי כזה של מטפלים).
מתחילים לנשום, התארגנות, מזרן למרכז, כרית (שתעוף בהמשך) בלי כיסוי עיניים, מוזיקה. הכי נטרלי, מקורקע, הצללה ופכפוחית. נכנס לנשימה. בראש אומר לעצמי אתה כבר מקצוען נשימות. כמה עמוקות ואתה ממריא. עובר לארץ הפלאות. אז…זהו שלא. כנראה שהייתי מוסח, נושם ונושם וזה לא מגיע. חווה תסכול, רוצה להרגיש את האנרגיה עוברת דרכי, פתאום המוזיקה מפריעה במקום להגביר. מה קורה?! מה זה, איבדתי את זה? מלי מזהה את הקושי, ממשיך לנשום. עם הרבה ציפייה, מוסיף להזמין את האנרגיה פנימה. מלי אוחזת בכפות הרגליים. הגוף נכנס לסנכרון. המוזיקה חוזרת לתמוך. כן! אני מתחיל להרגיש אנרגיה מתחדשת. מזמין עוד ממנה. הרטט הגיע בכל הגוף, חוויה טובה, העולם ב mute ואני עם עצמי בפול ווליום. תנועות חזקות, ידיים, ראש, רגליים, התכווצויות, מתיחות, אגן שנדחק לקצוות נידה כמו בריקוד סוער. זה עושה טוב, מרגיש שצחוק מתפרץ מתוכי, חיוכים כמו בדגדוג. אני לא בשליטה על כלום. טוב שכך. זה המקום היחיד ביקום שאני מאפשר לעצמי לא להיות בשליטה. הכרית הועפה, רוצה גם להעיף את הגרביים. לא רוצה כלום על גוף. הכול בעוצמה חזקה. בטוח לי פה. הרטט מתגבר. את שמה לב לכך ומווסתת אותו כדי שלא יעבור את הגבול לאזורים שעוד לא בשל להגיע אליהם. זה מגביר את הביטחון שאני בידיים טובות. חוסר השליטה המוחלט שלי ורצון לעוד מבוקר ע״י זו שיודעת איזה שיקוי אנרגטי אני יכול ללגום היום.
מורידה אותי מהשיא. מחזירה למציאות. אני נשכב על הצד מרגיע את הרטט פרץ של דמעות. הזמנת שאשתף. המשפט שיצא לי היה: איך אני תמיד מתחבר לנפש שלא מתאימה לי. כזו שבסוף פוגעת בי. ענית: כנראה שזה לא באמת מתחבר. כלומר בעצם חווה את החסך של חוסר החיבור. כנראה צודקת.
אני מתאושש, עברו דקות ארוכות מהנשימה המעגלית אבל הרטט לא פסק. פרצי רטט מספרים לי איזה חוויה עברה עלי עת הייתי ביקום של הרברסינג. חוויה טובה עם עוצמה גדולה. תחושה של חוזק פנימי. כנראה מתרפאים פה :-)
פרידה קצרה, הולך בתחושה שמשהו יושב על מלי. אולי זה ידובר פעם. מרגיש שאם יהיה לזה מקום היא תדע לומר.
הודיה גדולה על סשן חזק שמוציא אותך אחרת ממה שנכנסתי אליו.