הערך שבתכנון

September 1, 2019

 

״מתי אתה רוצה להיות מחר בבי״ס?״, אני שואלת אותו אתמול.

״בשמונה״, הוא עונה.

״בשמונה זה טוב לך? לא רוצה להגיע קצת קודם ביום הראשון לפגוש את החברים?״, אני בודקת.

״לא, יש מספיק הפסקות לחברים״, עונה.

״ומתי אתה צריך לצאת בשביל להיות ב 8?״, אני שואלת עוד.

״ב 7:50״, הוא עונה וחושב, ״אוציא את האופניים מהמחסן ב 7:40״.

״כמה זמן יקח לך להתארגן? חצי שעה?״, אני ממשיכה.

הוא מתכנן מה הוא צריך לעשות ועונה: ״כן, חצי שעה זה בסדר״.

״אז אתה צריך לקום מהמיטה ב 7:10. השעון יצלצל ב 6:30 (לבקשתו), ואתה יכול להמרח עד 7:10״, אני מתזמנת.

הוא כבר לא מגיב, עבר לנושא אחר.

אני בחששות מהבוקר הראשון בשנת הלימודים החדשה... אבל מרפה.

פתאום: ״אמא, את יודעת שאני אוהב אותך?״, הוא אומר.

אני נמסה...

בבוקר קם לפני שבע, התלבש, בא למיטה שלי, נמרח קצת, חיבקתי בלי לומר כלום שקשור להתארגנות. אחרי כמה דקות קם והמשיך להתארגן. יצא ברבע לשמונה בלי שאגיד מילה שקשורה לזה.

מדהים! מדהים! מדהים! איזה בוקר מושלם! כמה שזה לא ברור מאליו, במיוחד לא איתו, שככה נראה היום הראשון ללימודים, אחרי שבמשך שנים, בתום כל חופשה מהגן ומהבי״ס (שלא לדבר על חופש גדול...), היה כל כך כל כך קשה להוציא אותו מהבית...

תודה 🙏🏼🙏🏼🙏🏼 תודה על הילד הזה שהזמין אותי להתפתחות ותודה לעצמי שנעניתי להזמנה ובאתי. תודה על כל המתנות שזכיתי להן בדרך, תודה על כל הידע שרכשתי והתובנות שנגלו לי, תודה על כל מה שאני יכולה להעביר היום הלאה להורים והכי תודה על האפשרות לראות ולחוות את התוצאות המדהימות 🙏🏼

 

 

 

 

Please reload